גז"ד למורשע בגרימת מוות בתאונת דרכים בעת שנהג במשאית ופגע במנוח במעבר חצייה

מבוא

מה ייגזר לו לנאשם, איש הגון ונורמטיבי, שנהג במשאית וגרם ברשלנותו למות המנוח, ויטלי אוליצקי ז"ל, בהולכו על מעבר חצייה?

האם דינו מאסר מאחורי סורג ובריח או שמא מאסר בדרך של עבודות שירות ?

ביום 17.9.08 הרשעתי את הנאשם בגרימת מותו של המנוח ברשלנות. לא אחזור כאן על פרטי הכרעת הדין אך בקיצור אציין כי ביום 16.4.08 נהג הנאשם במשאית במסגרת עבודתו, פגע באמצעותה במנוח שחצה את הכביש על מעבר חצייה בקרית מוצקין, סמוך לכיכר הקרויה "כיכר הפינגווינים".

המנוח היה בן 72 שנים במותו ולאחר שפגעה בו המשאית, נתפס מתחת לגחונה וכך המשיך הנאשם לנסוע, בלי לחוש שפגע במנוח, כ- 700 מטרים, עד שנעצר ע"י עוברים ושבים.

בגין מעשיו אלה הואשם הנאשם בעבירה של הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, אך זוכה ממנה והורשע תחתיה בעבירה של גרימת מוות ברשלנות לפי סעיף 304 לחוק העונשין וכן, בעבירה של אי מתן זכות קדימה לפי תקנה 67(א) לתקנות התעבורה.

כבר בתחילת משפטו הודה הנאשם בביצוע העבירות בגינן הורשע בסופו של דבר וכן, ברוב העובדות הצריכות לעניין, ועיקרו של המשפט נסב סביב שאלת מצבו הנפשי בעת ביצוע העבירה. קרי, סביב השאלה האם התגבש אצלו מצב נפשי של מודעות - פזיזות, ודינו כמי שהרג את המנוח, כטענת המאשימה, או שמא גרם ברשלנות וללא מודעות, למות המנוח, כפי שהודה הנאשם.

טענות ב"כ המאשימה לעונש

ב"כ המאשימה, בטיעוניו בכתב ובעל פה, ביקש להחמיר עם הנאשם כיוון שלדעתו, פגיעה של נהג משאית מקצועי בהולך רגל, על מעבר חצייה, מגלמת רשלנות ברף הגבוה.

כן הוסיף שלאור ריבוי תאונות הדרכים, לרבות אלה הקטלניות, ניכרת בפסיקה מגמת החמרה בענישה ועל מנת להילחם בנגע זה ביקש להשית על הנאשם עונש חמור, שעיקרו מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח.

ב"כ המאשימה ביקש שלא אקבל את המלצת שרות המבחן להשית על הנאשם עונש שניתן לרצותו בעבודות שרות, כיוון שעונש זה לא ישיג את מטרת ההרתעה הדרושה במקרים כאלה, על מנת להציל נפשות בישראל.

לדעת ב"כ המאשימה, נסיבותיו האישיות של הנאשם, חרטתו וסבלם של אשתו ובנו, צריכים להידחות בפני אינטרס הציבור, הוא האינטרס להרתיע אותו ונהגים פוטנציאליים כמוהו. לטענתו, במקרים כגון זה שלפנינו, לרוב מדובר באנשים נורמטיביים שקיפחו ע"י נהיגתם הרשלנית חיי אדם, ועניינו של הנאשם אינו מקרה חריג המצדיק סטייה ממדיניות הענישה המחמירה. לתמיכה בטענותיו הפנה ב"כ המאשימה, בטיעונו המפורט, לשיפעת תקדימים שניתנו ע"י בית המשפט העליון ובתי משפט אחרים וביקש להשית על הנאשם, בנוסף למאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, גם מאסר על תנאי, פסילה בפועל מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה, פסילה על תנאי וקנס.

את דבריו בכתב סיים ב"כ המאשימה במילים נרגשות:

"... מתבקש בית המשפט לתרום את תרומתו ולדחוף את העגלה קדימה למען חיי הורינו שרוצים לחצות את הכביש בביטחה ולמען חיי ילדינו... הגיעה העת שיובהר לכל נהג שנוטל לעצמו את ההגה שאל לו להפקיר את חיינו בכביש ושכל רשלנות מצידו תגרור מאסר מאחורי סורג ובריח."

טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

ב"כ הנאשם ביקש בטיעונו לראות בנאשם כמי שהודה ולא ניהל משפט ובכך חסך בזמן שיפוטי שכן, מלכתחילה הודה בעבירות בהן הורשע בסופו של דבר. מכאן, שהנאשם הביע חרטה והפנים את חומרת מעשיו וזכאי להקלה בעונשו כפי שנוהגים בתי המשפט כלפי מי שמודים כבר בתחילת משפטם, בעבירה שיוחסה להם.

לדעת הסניגור, מהכרעת הדין עולה שרשלנותו של הנאשם היתה "רגעית" ומצוייה לכל היותר ברף הבינוני, ובוודאי לא ברף הגבוה, וזהו גורם בעל משקל בין שיקולי הענישה. בנוסף, ב"כ הנאשם הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם, כעולה מן המסמכים  ס/1 - ס/8, ובמיוחד, את מצב בנו הקטן, ילד בעל צרכים מיוחדים העלול להיפגע מאוד אם ייאסר אביו מאחורי סורג ובריח ולא יוכל לטפל בו. כן הודגש הקושי של אשתו, האם, לטפל בבן, בשל הבעיות מהן היא עצמה סובלת. בענין זה הפנה הסניגור לתסקיר שירות המבחן אשר פירט את הנסיבות האישיות של הנאשם ומשפחתו והמליץ להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שרות.

לדברי הסניגור, ניתן להסיק כי הנאשם אינו נהג מסוכן מכך שרשלנותו לא היתה גבוהה ולאור העובדה כי עבד כנהג משאית לפרנסתו, הנוסע מאות קילומטרים מדי יום וצבר לחובתו "רק" 8 עבירות תעבורה, כולן מסוג "ברירת קנס". (האחרונה בוצעה 5 שנים לפני התאונה (נ/1)).

ב"כ הנאשם טען שלאחרונה מסתמנת בפסיקה העניפה אשר הגיש "מגמה של התמתנות" בענישה, בגין עבירות גרימת מוות ברשלנות.